הקריקטורה היומית

מאיירים אחרים כדוגמת אריה נבון ויוסף בס פרסמו את עבודותיהם בעיתונות הישראלית כבר בשנות השלושים והארבעים, אך היה זה דוש אשר הביא את קריקטורת הדעה (Editorial Cartoon) היומית, המכילה פרשנות רעיונית ומדינית, לשימוש קבוע ובעל השפעה ציבורית נרחבת. הוא הוסיף לה מוטיב אשר הפך להיות סימן היכר נוסף של עבודותיו – מסגרת שחורה ועבה שמטרתה למקד את תשומת ליבו של הקורא בתוכן המצויר.

שרוליק היה כוכב כמעט קבוע בקריקטורות שלו, אם כי דוש צייר לעיתים קרובות גם מנהיגים פוליטיים, אישי ציבור ודמויות ישראליות ובינלאומיות מוכרות. הקריקטורות שלו עסקו במגוון הנושאים שהעסיקו את הציבור בארץ וכמעט תמיד נכללה בהן עמדה מחודדת וברורה. דוש נהג לומר כי הקריקטורה מבחינתו היא "ביטוי פובליציסטי סאטירי ומאמר פרשני מצויר", וההיבטים הגרפים שלה שימשו בידיו רק כלי כדי להביע את דעתו על האירועים בהם עסקה.

בנוסף לקריקטורות דעה העומדות בפני עצמן  צייר דוש גם טורים של ציורים קריקטורליים בחגים ובאירועים מיוחדים אשר הכילו מגוון רב של דמויות ומצבים.