שרוליק, דמותו המצוירת של הצבר האולטימטיבי, הינה ללא ספק יצירתו המוכרת והמצליחה ביותר של דוש. היא הופיעה לראשונה ב-1951 בשבועון העולם הזה, במדור הקריקטורה השבועית דוש בצד. הדמות המשיכה עמו למעריב ושם הופיעה באין ספור קריקטורות, איורים ועיצובים אשר יצר דוש עד ליום מותו.
שרוליק נותר עד היום הדימוי הוויזואלי-אנושי היחיד המסמל את מדינת ישראל והעם היהודי בארצו הישנה-חדשה.
שרוליק נולד
דוש תיאר לא פעם את תהליך יצירתו של שרוליק. לדבריו, חש בצורך לעצב דמות שתסמל באופן תמציתי ומדויק את מדינת ישראל הצעירה בקריקטורות שלו, בדומה לדמויות לאומיות אחרות כגון הדוד סם האמריקאי, הדוב הרוסי והנערה מריאן גיבורת המהפכה הצרפתית.
בתהליך היצירה בדק דוש דמויות המזוהות עם ההיסטוריה היהודית כמו האריה והצבי וכן היהודי הגלותי בעל הזקן – אך אלו לא התאימו לדרך בה הצטיירה בעיניו המדינה הצעירה. לאחר ששקל את המאפיינים הנדרשים בחר בדמותו של שרוליק. על כך כתב דוש "סמל המדינה צריך להיות נער קטן בצורתו ובלבושו של ילד ישראלי טיפוסי… מכנסיים קצרים, כובע טמבל, מסמלים בעיני את ישראל כפי שהייתי רוצה לראותה, את הרוח של ראשית שנות המדינה, את כל החיוב שבה".
השנים הראשונות
שרוליק המוקדם מצטיין בקווים פשוטים. בגדיו אחידים ועממיים – מכנסיים קצרים, חולצת צווארון בעלת שרוולים קצרים, כובע טמבל חבוש על ראשו וממנו מבצבץ תלתל בודד. רגליו דקיקות, פניו עגולים וגילו אינו ברור אך דומה שהוא צעיר מעשר שנים, בדומה לגילה של המדינה אותה הוא מייצג. בשנים האלה נראה שרוליק בדרך כלל נחוש ואופטימי אך לעיתים קרובות מופיע כקורבן של תהליכים וגורמים חיצוניים.
שרוליק מתבגר
במהלך העשור השני לחייו משתנה שרוליק בהדרגה, הוא גבוה יותר, פניו מתארכות, תוויהם הופכים להיות ילדותיים פחות, וכובע הטמבל שעל ראשו מתקצר. בתקופת מלחמת ששת הימים ב-1967 שרוליק "עולה על מדים" ונועל נעליי צבא גבוהות, מכנסיים ארוכים וחולצת דגמ"ח ששרווליה מקופלים. 
על השינוי שחל בדמותו של שרוליק כתב דוש:
"בתקופה הראשונית של קיומנו היה שרוליק ילדון תמים, בעל עיניים תוהות. במרוצת הזמן היה לנער בצורתו הפיסית ובהתנהגותו… הוא נהג ללבוש מכנסיים ארוכים והחיוך על פניו נעשה ספקני. בשלב זה עצרתי את התבגרותו. השתכנעתי כי תכונות גיל המעבר משקפות היטב את אופי המדינה אפילו אם תהיה בת עשרים, שלושים וארבעים. חוסר ביטחון עצמי, מצבי רוח משתנים בקיצוניות מייאוש להתלהבות, תחושת עוצמה וחולשה בעת ובעונה אחת, ייסורי זהות – כל קווי האופי האלה ממשיכים להיות סימני ההיכר שלנו… אז שרוליק מוסיף להיות בציוריי בן ארבע עשרה או חמש עשרה עם כל מה שכרוך בכך… ".
סמל לאומי
שרוליק הפך במהרה לדמות אהודה ומוכרת בציבור הישראלי, אשר הזדהה עמו וראה בו את בן דמותו. על כך כתב דוש: "לאחר מאות קריקטורות מצחיקות ועצובות, קרם שרוליק עור וגידים ואפילו נשמה. הוא הגיב לאירועי היום-יום על פי הגיון פנימי ששיקף קונצנזוס רחב. קוראים רבים החלו להכיר ולחבב אותו כנפש חיה…".
אהדה זו הקנתה לשרוליק מעמד של סמל לאומי המייצג את העם והמדינה בצורות שונות – הן בפרסומים של מוסדות ציבוריים והן בעיצובים ומוצרים מסחריים מגוונים. בשנת 1998 נבחרה דמותו לעטר את הבול שהוציא דואר ישראל לרגל יובל החמישים של המדינה.
עיצובים ומוצרים
הפופולריות העצומה של שרוליק הביאה ליציאתו מתוך דפי העיתון אל שורה של מוצרים מסחריים. כבר בשנות החמישים הוא הופיע על גבי קופסאות סיגריות (אותם נהג דוש לצרוך בכמויות גדולות), כובעים, חולצות, ומזכרות שונות. דמותו הונצחה גם בפסלונים, כרזות, בובות, מאפרות, כוסות, מחזיקי מפתחות, גלויות ומוצרים רבים אחרים אשר חלקם עדיין נמכרים עד היום בחנויות.
מחווה לשרוליק
דמותו של הנער הישראלי עדיין נוכחת בעיתונות ובתרבות הישראלית וקריקטוריסטים ויוצרים שונים מציירים אותה ומקנים לדמותו המקורית פרשנות משלהם, חלקם משמרים את חיוניותה ורעננותה וחלקם משתמשים בה דווקא כדי לתאר את השינוי הגדול שחל באופייה של המדינה מאז שנותיה המוקדמות. אלה וגם אלה מביעים בציוריהם הערכה והוקרה ליצירתו המופלאה של דוש.
